<h1>ארחות חיים הלכ' תפלת המנחה (יוה"כ) סימנים מ'—מ"ט</h1>
<h2>דף פז:</h2>
כתב הר' נתן שאין אומרים תהלה לדוד ולא סדר קדושה עד לאחר תפלת המנחה כדי להפסיק בינה לנעילה שבעלילה זו אתה פותח לנעילה אבל לתפלת המנחה אין צריך עלילה שאוחז ספר תורה בזרועו ודיו וכמו הפלגת יוצר ממוסף הפלגת מוסף ממנחה ומוציאין ס"ת וכל משפטי הקריאה כתבנו למעלה ואחר ההפטרה מברכין על התורה ועל העבודה ואם יהיה שבת חותמין בה בשל שבת אך בנרבונה לא נהגו והטעם שאלמלא י"הכ אין הפטרה במנחה בשבת וכבר כתבנו למעלה למה מברכין על התורה ועל העבודה במנחת י"הכ. כתב הר' נתן ז"ל שאין אומרים לא ביוצר ולא במנחה מלך מוחל וסולח כי מה טיבה של מחילה וסליחה אצל נביאי' אבל שבת מזכיר בהן ובחתימתן. יש מי שכותב שאומר קדיש אחר קריא' התורה קודם ההפטר' ויש חולקין בדבר ואומר שאין לאמרו אחר קריאת התורה כלל אחר שאין אומרי' לא אשרי ולא ובא לציון כי לא יתכן לומר שני קדישים כאחד א' על הבימה וא' לפני התיבה כשיתחיל להתפלל תפלת המנחה אחר שחזרו הספר למקומו כי אותו הקדיש הוא בעבור קריאת התורה ודי לנו בכך וכ"כ הר' נתן ז"ל ואחר ההפטרה מחזירין הספר למקומו ואומרי' קדיש זוטא ומתפללין תפלת המנחה בלחש כמו שהתפללו ביוצר ואח"כ חוזר ש"צ התפלה בקול רם ואומר קדושה כמו ליוצר ומתודה עם הצבור באמצע התפלה כמו ליוצר ואחר פותח פסוקי דרחמי וסליחות והמנהג לומר במנחה ג' סליחות וד' פעמים י"ג מדות ואח"כ מתודין הוא וכל הקהל ג' פעמים וחוזר לתפלתו גומרה. ואין אומרים ברכת כהנים במנחה זו ולא מנחה תענית צבור שיש בו תפלת נעילה גזירה מנחה זו אטו מנחה של כל יום ויום שיש לחוש לשכרות ושכור אסור לישא את כפיו ואם עבר והתחיל החזן ברכת כהנים במנחה זו גומרה שהרי כהן שעבר ועלה לדוכן אין מורידין אותו והטעם נבאר בהלכות נשיאת כפים בע"ה. ואחר שהשלים תפלתו אומר אבינו מלכנו כמו ליוצר ואח"כ אומר קדיש שלם. ואם חל להיות בשבת אומר ואני תפלתי כשמוציאין ספר תורה ויש מקומות שאין אומרים אותו והטעם כי כשאמרו דוד עליו השלום כנגד עצמו לתת שבח לה' שלא נתן חלקו עם שותי שכר כאשר כתבתי למעלה במקומו והיום הזה אסור באכילה ושתיה ואין שכרות מצויה ולא הצריכוהו לאמרו ובמקומות שנהגו לומר אבינו מלכנו אומרו אחרי התפלה ואח"כ אומר צדקתך ואח"כ אומר קדיש שלם. תפלת נעילה סומכין אותה אל הקדיש כיצד אומר אשרי ובא לציון ואח"כ אומר קדיש זוטא ועומדין להתפלל כסדר הזה שנבאר וכן כתב ר' עמרם. זמן תפלה זו סמוך לשקיעת החמה כמו שמבואר בירושלים כדאמרינן התם מאי נעילה נעילת שערי שמים ור' יוחנן אמר נעילת שערי היכל אחוה דרב סלא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא אמר ליה רב כד תחמי שמשא בריש דיקלי את יהיב לי גולתי דנצלי תפלת נעילה מחלפא שיטתיה דרב תמן אמרי בנעילת שערי שמים והכא מצלי בנעילת שערי היכל אמר רב מתתיה על ידי דהוה רב מאריך בצלותיה סגי הוה מגע לנעילת שערי שמים. וכתב הריא"ג ז"ל שמע מינה דכי הוה שמשא אריש דיקלי הוה נעילת שערי היכל והלכתא כר' יוחנן דאמר מאי נעילה נעילת שערי היכל והא לך סדר התפלה. אבות וזכרנו ובמקום וכתבנו אומרים וחתמנו. פי' בתפלה זו בכל מקום כתיבת ספר הזכרונות אומרים חתימה לפי שתפלה זו בשעת חתימת הדין היא כי נטה היום ואין לומר אלא במקום כתיבה ומסדר תפלתו כמו ליוצר ואם חל בשבת מזכיר בה של שבת וחותם בה של שבת יום הוא שנתחייב בחמש תפלות. עבודה והודאה ובמקום וכתוב יאמר וחתום. שים שלום. ובמקום אתה יודע יאמר אתה נותן עד אלהי עד. ואח"כ חוזר ש"צ התפלה בקול רם ואומר קרובות אם יש לו שהות ביום. ואומר קדושה רבה כמו למוסף וכתב מפרש אחד ואין ראוי להאריך בה יותר מדאי ולהמשיך הקול כדי שלא להטריח על הצבור שיש בהם זקנים חלושים וילדים שאין בהם כח לעמוד על רגליהם לרצונם בלתי טורח מרובה לרוב חולשתם מתעניתם. ואין צורך בהמשכת הקול אלא הכל תלוי בכוונת הלב וישוב הדעת לא כמו שעושים הרבה מן החזנים שמרחיבים קולם וכל שיודע להאריך הרי זה משובח בעיניהם ומטריחי' הצבור בהמשכת קולם ואין חוששין לזה וגם כן יש רבים שמקצרין תפלתן כשמתפללין בלחש וחוטפין אותה ומבלבלין האותיות במרוצתם ולא ישיבו אל לבם לפני מי הם עומדין ובהגיעם לקדושה או למקומות אחרים מאריכין אותם עד שמעבירין זמן גדול מהיום בהמשכתם ללא צורך כאלו הוא עיקר התפלה. ואין כוונתם אלא להראות שהם חזנים טובים ערבים בקולם ובאמת אין כוונתם רצויה ויותר ביום כזה שיש לנו להעיר הכוונה בכל יכלתנו בכוונת הלב כמו שאז"ל אין עבודה אלא בלב ואין ראוי לקצר במקומות אריכות גדול אבל ראוי ליתן שיעור בינוני לכל דבר ולהעביר היום בסליחות ובתחנונים ובפסוקים והיום הנכבד והנורא מיוחד לכך ועיקר תפלתנו תלויה בכך ובזה תהיה תפלתנו רצויה לפני השם יתברך עכ"ל המפרש ז"ל. ומתודה באמצע תפלה כמו ליוצר ובמקום אתה יודע אומר אתה נותן ואח"כ יאמר מחול לעונותינו ואחריו פסוקי דרחמי וסליחות והמנהג לומר בנעילה סליחות ולפחות שלשה ואח"כ מתודין הוא וכל הקהל פעם אחד ומשלים תפלתו על הסדר ואומר היום תאמצנו קדיש שלם. כתב ר' עמרם ז"ל המנהג לומר ביה"כ בערבית ג' סליחות וליוצר ז' ולמוסף ה' ולמנחה ג' ולנעילה ג' או ה' אם יש לו פנאי וכן המנהג בשתי ישיבות ויש מקומות שאומרים ג' סליחו' בערבית וד' פעמים י"ג מדות וליוצר ו' סליחות וז' פעמים י"ג מדות ולמוסף ד' סליחות וה' פעמים י"ג מדות ולמנחה כמו בערבית ולנעילה לא יפחות מה' פעמים י"ג מדות ואם רצה להוסיף מוסיף וכן המנהג בעיר נרבונא ובקטלוניא אין אומרים לעולם בשום תפלה בעולם י"ג אלא ג' פעמים. ותפלת נעילה אינה פוטרת של ערבית וי"א שפוטרת תפלת ערבית ואומר קדיש שלם אחר תפלת נעילה ופותח והוא רחום. וקודם שיאמר ברכו תוקעין תשר"ת. ויש מקומות תוקעין אחר קדיש קוד' והוא רחום וכן המנהג בקטלוניא יע"א. ויש שתוקעין אחר תפלת ערבית והכל הולך אחר המנהג. וכתב רבי' האיי גאון ז"ל מנהגנו שתוקעין במוצאי יה"כ ולא מצינו טעם למה אלא דומה הוא כי הוא זכר לתקיעה שתוקעין בי"הכ של יובל ודלמא מנהג בכל שנה אטו יובל וי"א כי טעם תקיעה זו לערבב את השטן שחוזר לשלוט באדם במוצאי יה"כ כי בי"הכ לא היה בו כח לשלוט באדם לפי שהם כמלאכי השרת לכל דבריהם והיינו דאמרי' במסכת יומא שטן בכוליה שתא אית ליה רשות לאסטוני אבל בי"הכ לית ליה רשות לאסטוני שנא' יגער ה' בך הש"טן בגימט' שס"ד הרי לך יום יום א' פחות מימות החמה שהם שס"ה יום אין לו רשות לאסטוני והיינו יה"כ. וכתב הב' הערוך בערך עזה בסוף גמרא דפרק שני שעירים בא לכפר מעשה עזה ועזאל בברייתא דר' אליעזר פרק מ"ו לפיכך נותנין שוחד בי"הכ לסמאל שלא יבטל קרבנם שנא' גורל א' לה' וגורל א' לעזאל שעיר חטאת שכל עונותם של ישראל עליו שנא' ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה. ראה סמאל שלא מצא עון לישראל ביום הכפורים אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם הן עם אחד בארץ כמלאכי השרת בשמים מה מלאכי השרת יחפים אף ישראל יחפים ביום הכפורים מה מלאכי השרת עומדים על רגליהם אף ישראל עומדין על רגליהם ביום הכפורים בבית הכנסת. ומכאן יצא המנהג לאלו המחמירין על עצמן ועומדים על רגליהם כל הלילה בשעת תפלה וכל היום מהבקר עד הערב. מה מלאכי השרת אין בהם לא אכילה ולא שתיה אף ישראל כן. מה מלאכי השרת שלום ביניהם ונקיים מכל חטא אף ישראל כן והק"בה שומע עדותן מקטיגורם ומכפר להם על עונם. ובמוצאי יום הכפורים חוזרין להנהגתן הגשמית וחוזר גם השטן בתוכם ולפיכך תוקעין לערבבו והוא סבור שזו היא התקיעה שימות בה ויבהל לבקש על נפשו. ולפי שתקיעת שופר חכמה היא ואינה מלאכה שאפילו בשבת היה מותר אם לא מפני גזרה דרבה במוצאי יום הכפורים אין לחוש לכך אחר שאין לעשות כי אם סימן אחד ועוד שאם יעבירו לעת כזאת אין איסור שכבר עבר היום והלך לו. ועוד שכבר למוד זה התוקעו מתקיעות של ראש השנה ועוד שהשופר מוכן מר"ה בבית הכנסת ולא יהיה צריך להביאו ממקום אחר מכל אלו הטעמים לא חששו לאחר התקיעות עד אחר הבדלה. אמנם רב עמרם והריא"ג ז"ל כתבו שלאחר סיום התפלה תוקעין ומנהגנו לתקוע קודם ברכו כמו שכתבנו. ואחר כך פותח בברכו וקורא את שמע בברכותיה ומתפללין כמו בחול רק שמבדילין בתפלה. קדיש שלם. ומבדיל על הכוס ב"פ הגפן ובורא מאורי האש ואין מבדילין אלא על האור ששבת והטעם כמו שכתבנו למעלה בהלכות הבדלה. וכשחל יום הכפורים להיות בשבת יש מקומות אומר ויהי נועם וסדר קדושה ויש מקומות אין אומרין אותן כל זמן שיהיה י"ט אותה שבוע וכן מנהגנו ואומר עלינו לשבח והולכין לבתיהן לשלום. יש מקומות שנותנין שלום איש לחבירו בזה הלשון תענה ותעתר ר"ל תקובל תפלתך וכן אמר הפייט ר' יהודה הלוי תזכו לשנים רבות תענו ותעתרו ויש מקומות אומרים בזה הלשון תחתמו לחיים והם עונים להם תחתמו לחיים ותזכו לשנים רבות והכל הולך אחר המנהג ואע"פי שאין דרך הפסוק לשון תעתר כי הב"ה הוא שיעתר כשמקבל התפלה אפשר שנהגו כן לפי שמצאו בלשון הפסוק העונה והנענה כאחד וה' ענהו אצעק חמס ולא אענה למדו זה מזה כי ענינם קרוב כך כתב הר' דוד קמחי ז"ל בשרש עתר. טעם למה אין עושין חמין ביום הכפורים אמר רב עמרם אין רשאין להטמין את החמין כמו שעושין בערבי שבתות מפני שאין טומנין את החמין אלא לכבוד שבת וזה נמצא אוכלו בחול במוצאי יום הכפורים והלכך אין רשאים שום בר ישראל להטמין בערב יום הכפורים כדי שלא ימצא מטמין לכבוד החול וכבר הפליגו בדבר זה אנשי אספמיא ועשו סמיכה שאין טומנין. מיהו רב נטרונאי ז"ל כתב שאין להטמין אך אין אסור בדבר והעושה אין ממחין בו ואין מונעין אותו. נשלמו הלכות יום הכפורים תהלה לאל.
